מחשבות בימי קורונה #4

עדכונים קודמים: קורונה1, קורונה2, קורונה3.

שבת מתמשכת או יום כיפור מתמשך?

באיזו אסכולה אתם? אלה שחשים שזה יום שבת מתמשך או שמא יום כיפור מתמשך? על אף שאני משתדל לעשות חשבון נפש יום ביומו בשגרה (ואולי בגלל זה), מבחינתי ימי הקורונה חשים יותר יום כיפור מתמשך. יחסית לשבת השקט עוצמתי יותר, התנועה דלילה יותר, הקצב איטי יותר. אני מקווה שמי שבאמת צריך לעשות חשבון נפש מנצל את ההזדמנות לעשות זאת. ולגבי ועדת החקירה שאחרי מלחמת יום הכיפורים של הבריאות – יהיה מעניין.

לבישת הכפפות

טקס לבישת הכפפות הוא חלק בלתי נפרד ממסעות ההצטיידות (וההישרדות) בסופר הקרוב.

יתרון אחד חשוב נרשם: צמיגיות הכפפות מאפשרת פתיחה נוחה יותר של השקיות.

ההתלבטות המרכזית בימינו בסופר: האם להקל במידת הבררנות בבחירת ירקות ופירות. אני מציין הקלת מה בנוהג. איפה אתם ביחס לזה?

למרות שמדפי הסופר מלאים באופן כללי, הולך ונגמר אצלי מלאי טחינה "הגמל", הטחנה האהובה שאין בכל מרכול. התחלתי כבר לתכנן את שבירת הסגר או הזמנת מבצע טחינה מיוחד מיחידה 504, כשהפתעה נעימה קיבלה את פניי בסשן הקניות האחרון בסופר השכונתי – טחינה "היונה", בהופעת בכורה בסופר. שנייה בדירוג הטחינות שלי, מה גם ששתיהן מגזרת שכם.

ותודה לצוות הנפלא של מחסני להב רמות רמז, ולשמוליק המנהל, שמחרפים נפשם בקו האש!

הסרת הכפפות

"שיירות פרצו בדרך אל העיר. בצידי הדרך מוטלים מתינו". מזל שחתולים לא יכולים להידבק בקורונה. אבל רגע, מה לגבי חזירי הבר?

שיעור נמוך של חולי קורונה בחיפה יחסית לגודל האוכלוסייה

לא צפוף אצלנו, והנה יתרון אהבת הביתיות.

הדרך לפריצת דרך

בלית ברירה אני מנתב את התשוקה ליזמות לפריצת שבילים חדשים ביער שמאחורי הבית, להגדלת אפשרויות התמרון ברדיוס המאה מטרים. עם קצת נחישות, אוכל להשלים בקרוב מרתון בלי לחזור על אותו קטע פעמיים.

"קורוני"

כינוי שתופס תאוצה פה בבלוק שלנו. יותר ידידותי למשתמש.

אבטלה בכלכלת ה"לופט גשעפט"

תוך חודש מרץ אחד עלה מספר דורשי העבודה בישראל מ-4 אחוז ל-24 אחוז. כמיליון מובטלים כעת רשומים בישראל, כרבע מכוח העבודה. ישראל היא מדינה ששכחה מה זה לייצר, ולו לתצרוכת עצמית, וכלכלתה מתבססת יותר ויותר על שירותים ומיני "לופט גשעפט", כולל בתחום ההייטק שעסוק בפתרונות בשביל עצמו. אנו מכריזים בזאת על מותה בטרם עת של הכלכלה הישראלית כפי שהיכרנו אותה בעידן זה!

על המצב הפוליטי

אין כבר מה לומר, כשכל כותרת חדשותית על הממשלה נראית כמו מתיחה של אחד באפריל. עדיף להראות גרף.

 

אינטרנט של פעם

צריכים קורונה כדי להיזכר שהאינטרנט נולדה כרשת שיוויונית לשיתוף מידע עולמי פרובונו?

חיוניותו הסוציאלית של שואב האבק

באחד הבקרים השבוע הפעלתי את המחשב ואויה, המחשב לא עלה! חלום הבלהות של סגר הקורונה! אבל לא איבדתי את העשתונות. ירדתי על ברכיי ובדקתי חום וסימפטומים. עד מהרה התברר שזו אותה תקלת חומרה שחוזרת מדי פעם, ונפתרת על ידי חליצת כרטיס המסך, שאיבת אבק מלוח האם, והחזרת המצב לקדמותו. בסוף ה-Lowtech מנצח.

האם האנושות תשתנה?

לא יודע. נראה לי שניסוי העבודה מהבית יחולל איזה שינוי בכיוון זה. אבל בדברים המהותיים – אני בספק – שכבת השפע העולמית שנותנת את הטון לא תוותר כל כך מהר על ייצור וצריכת תענוגות.

האם זו מלחמת העולם השלישית?

לא.

תנו כבר לסופה לחלוף

נזכרתי באירוע הצונאמי של שנת 2004. ב-26 בדצמבר אותה שנה ארעה רעידת אדמה אדירה באוקיינוס ההודי, שיצרה גל צונאמי אדיר ששטף את חופי דרום מזרח אסיה. מעל 220 אלף איש מתו, בעיקר באינדונזיה וסרי לנקה, ומאות אלפים איבדו את בתיהם. הסופה עשתה את שלה, והאזורים שנפגעו השתקמו אט אט. העולם לא עצר אז. זה היה אירוע נקודתי הרחק אי שם. בעיות של אחרים.  הקורונה היא אירוע טבע עולמי ומפלס ההיסטריה גדל בציר אקספוננציאלי בזמן ומרחב. נכון שבמקום מושבנו בישראל המצב כנראה פחות חמור מאשר באיטליה ובניו יורק. אבל איטליה, מה"ראשונות לזהות", נמצאת כבר כמה וכמה ימים בשינוי מגמה של מיתון הגידול, ומתישהו גל ההתפשטות יחלוף. אולי האיטלקים ירוויחו מזה שחלק ניכר מהאוכלוסיה נחשף למחלה, מה שיקטין את גלי המשנה שחוות ויחוו מדינות שמקפידות על ריחוק חברתי.

חשיבותן של ארבעים מילישניות

זמן קורונה הוא זמן להרהר במשמעות הזמן. השבוע ערכתי סרטון לקט קצרצר שדרש עבודת עריכה מוקפדת על רמת הפריים. למדתי הרבה מהתהליך, ובעיקר הבנתי את חשיבות ה-1/25 שניה, או 40 מילישניות. מוזמנים לקרוא את ההסבר כאן ולצפות בסרטון שלפניכם:

לפוסט הזה יש 2 תגובות

  1. פסח שחר

    יפה מאד בן! כיף לקרוא ולראות הסרט הנהדר

  2. טלי דניאלי

    סרטון נפלא.

כתיבת תגובה