ישראל

עירייה זה לא רק פינוי זבל, לעצור רגע וליצור רוגע, לצאת למסע בעקבות מסע, איך עברנו מסימום להרדמה מלאה, מדוע זו שעת המבחן של המגזר החרדי, ועל ההנהגה הפחדנית

כפפות לבש, כפפות הורד, חשיבותו של שואב האבק בעידן הריחוק החברתי, מה יש לומר על הפוליטיקה בימים אלה, איך עושים מרתון ברדיוס מאה מטר, הרהורים על מושג הזמן ומי זאת בכלל קורוני?

Be patient or be a patient ? תפקיד וירוס הקורונה באיזון בין אדם לשאר היצורים בעולם, סגירת הטבע ו... האם אמנם עוד נתגעגע לתקופה הזאת? פרק שלישי במחשבות בעידן קורונה.

הילכו נתונים ופוליטיקה יחדיו בלתי אם-נועדו? הפחד ומשול? כשהגלים מתחזקים החזקים מתגלים? האם העולם יענה לקריאת ההשכמה? אלה ועוד בפוסט שני עם מחשבות בעידן ונגיף קורונה.

מפאוזה מחשבתית לריסט עולמי - כמה הרהורים בנוגע למשבר הקורונה

מרץ 1979 היה אחד החודשים המרגשים בתולדות מדינת ישראל. אופורי כמעט. כילד בכיתה א' המנותק בדרך כלל מענייני דיומא, משהו מהאופטימיות של אותה תקופה בכל זאת חילחל פנימה. הרבה בזכות המכתבים ששלח סבא ממקום מושבו בכנסת, כשהוא חולק עמי את הרגעים המרגשים הנוגעים לשלום עם מצרים.

ביקור רביעי בוורשה מעלה שוב תהיות אודות נחיצותם של "המסעות לפולין", במיוחד לאור חוויותיי כמשתתף באירוע המקדש את החיים: הליכה בעקבות שורדי שואה שחצו את האלפים מאוסטריה לאיטליה בדרכם לישראל. נבחן את הנושא דרך היבטים הנוגעים לפולין, נדגים באמצעות האנדרטה למרד גטו ורשה, ונספר על אלטרנטיבה ראויה, המקדשת גבורה של ממש: הדרך לחיים.

חוק הלאום המפלה היה עילה למפגש מרגש לכבוד חיים נורמליים בישראל בהשתתפות עשרות אלפי יהודים וערבים. נביט על האירוע משתי נקודות מבט, באמצעות שני סטים של צילומים, ונראה כיצד חומר מצולם יכולה לשנות לחלוטין את הרושם המתקבל מאירוע כזה למי שלא נכח בו.

חברת אגד הייתה פעם גאוות התחבורה הציבורית של ישראל. היום נדמה שהיא משתרכת מאחורי מפעילים חדשים שמשפרים את השירות לנוסעים. בכתבה זו אדבר על השירות הבעייתי של אגד, כפי שמשתקף בשלוש גזרות בהן אגד היא מפעיל יחיד: קווי דרום הנגב ואילת, קווי ים המלח ואזור הכרמל בחיפה.